בתהליך של גלוון חלקי ברזל, בנוסף להשקעת האלקטרונית של אבץ, יש לעתים קרובות תגובות לוואי של הפחתת יוני מימן והתפתחות מימן.
לאחר הפחתת מימן חלק ממנו הופך לגז ונמלט וחלקו חודר לתוך הסריג של הציפוי ומתכת המטריצה בצורה של אטומי מימן, מה שגורם לעיוות הסריג, הגברת הלחץ הפנימי של חלקים, והתפרקות הציפוי והמטריצה. , מה שנקרא שבירות מימן.
שבירות המימן גורמת נזק רב לתכונות המכניות של חומרים. אם זה לא יוסר, זה ישפיע על חיי השירות של חלקים ואף יגרום נזק לתאונות של מכונות. לכן, חלק מהפלדות או החלקים המשמשים בתנאים מיוחדים חייבים לעבור טיפול דהידרוגנציה. לדוגמה, חלקים מגולוונים המשמשים במטוסים חייבים לעבור טיפול דהידרוגנציה. הוצאת מימן נדרשת גם לגלוון על חלקים אלסטיים ופלדה בעלת חוזק גבוה.
הסרת המימן מאמצת טיפול חימום כדי לגרש את המימן מהחלקים. השפעת הדה-הידרוגנציה קשורה לטמפרטורת הדה-הידרוגנציה ולזמן ההחזקה. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, כך הדה-הידרוגנציה תהיה יסודית יותר. עם זאת, טמפרטורת החימום לא צריכה להיות גבוהה מדי. אם הוא עולה על 250 מעלות, המבנה הגבישי של האבץ מעוות ושביר, ועמידות הקורוזיה מופחתת באופן משמעותי. בדרך כלל, L90 מעלות ~ 230 מעלות, 2 שעות ~ 3 שעות. טמפרטורת הסרת המימן של חלקים מקרבים וריתוך פח היא 140 מעלות ~ l60 מעלות, ושימור החום הוא 3 שעות.
בכל תמיסת ציפוי חשמלית, עקב פירוק מולקולות מים, יש תמיד מספר מסוים של יוני מימן פחות או יותר. לכן, בתהליך האלקטרונית, משקעים של מתכת בקתודה (תגובה ראשית) מלווה במשקעים של מימן (תגובת צד).
השפעתה של התפתחות המימן היא רב-גונית, והחשובה שבהן היא שבריריות המימן. שבירת מימן היא אחת הסכנות האיכותיות החמורות ביותר בטיפול פני השטח. חלקים עם אבולוציה רצינית של מימן עלולים להישבר במהלך השימוש ולגרום לתאונות חמורות. טכנאי טיפול פני השטח חייבים לשלוט בטכנולוגיה כדי למנוע ולחסל התפרקות מימן, כדי למזער את ההשפעה של התפרקות מימן.
